מצפים ויודעים
הרבנית דנה סליי
הדברים נאמרו במהלך הרקדת פורים תשע"ט ושוכתבו
אנחנו קוראים במגילה כשנגזרת הגזרה ומתחילים הרצים לצאת דחופים ולהפיץ אותה. אומרת לנו המגילה "וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים. "( אסתר ד', ג') הגזרה נוראה וקשה ולכן אנחנו כמובן מבינים למה מוציאים שק ואפר וצמים אבל הפסוק מוסיף משהו שהוא לכאורה משונה, אבל גדול ומספד. לכאורה מה זאת אומרת? מתי יש אבל ומספד? אבל ומספד מופיעים אחרי שחס ושלום קורה משהו, אז מתאבלים ואז מספידים. איך יתכן שעם ישראל נמצא באבל גדול ומספד רק כנגזרה הגזרה? אפשר אולי להבין כך. עם ישראל חי בתוך המציאות הטמאה הזו של פרס. בתוך המציאות הזאת שאין בה אור, אין בה אמונה בתשובה, בטוב בהשגחה ובשינוי . פטליזם מוחלט, גורל, פור. איפה אנחנו רואים את זה כל כך חזק? אצל זרש. כשמגיע המן לביתו מה אומרת לו אשתו "אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו. " ( אסתר ו', י"ג) זהו אם התחלת ליפול אין דרך חזרה, זה מוחלט. גם אצל המן אנו מוצאים תפיסה דומה. אחרי כל הכבוד שניתן לו על ידי אסתר והמלך כאשר הוא היה צריך ללכת ברחוב העיר לפני מרדכי ולקרוא "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ." ( אסתר ו', י"א) איך הוא חוזר לביתו? אבל וחפוי ראש. בתפיסה של פרס, אין חס ושלום ריבון לעולם, אין תשובה ואין השגחה, אין אפשרות לשינוי. עם ישראל שם, ש"נהנו מסעודתו של אותו רשע" מפנימים משהו מתפיסה זו. אם המלך גזר וחתם זה סופי, זה מוחלט, אין דרך לשנות מיד אבל ומספד.
ההפך הגמור מכך הוא מרדכי. מרדכי הוא זה שכאשר קורה הדבר הכי נורא שיכול לקרות, לכאורה, ואסתר נלקחת לבית המלך. מה עושה מרדכי? "וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ." ( אסתר ב', י"א) . מרדכי דרוך לראות כיצד יסובב הקב"ה את הדברים.מרדכי הוא זה כאשר נגזרת הגזרה " יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה" (אסתר ד',א') מרדכי מחזיק את המבט, את הדעת, את האמונה הבטוחה הזאת שרבש"ע מוביל את המהלכים, משגיח ומכוון. וממילא אם נלקחה אותה צדקת למשכבו של אותו ערל בוודא ובוודאי רבש"ע הוא זה שמכוון את הדברים. (רש"י על אסתר ב', י"א) וצריך להיות פעול עם ק-ל, צריך להיות צופה ישועה, צריך להיות מתבונן וצריך לדעת את מה שקורה. אנחנו רואים שאכן עם ישראל עושה תשובה שלמה, מתקן והולך בעקבותיהם של מרדכי ואסתר. כאשר מתבטלת הגזרה וכנשלחים הרצים עם דתי המלך החדשים הם יוצאים בכ"ג בסיון ועוברים שוב בכל מדינות המלך. לכאורה אנחנו עוד רחוקים מהישועה, עם ישראל יצטרך להילחם עוד קשה בחודש אדר. אבל אומר לנו הכתוב שם, בממש פסוק מקביל למה שראינו קודם "וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב" (אסתר ח',י"ז) עם ישראל חוגג את פורים, את הביטחון והאמונה בה' עוד הרבה לפני שהם מופיעים בפועל. כשמתהפך הפור כשמתגלה איך הכל הכל סובב רבש"ע לטובה, איך רבש"ע הוא ה"מקדים רפואה למכה". עם ישראל מודה וחוגג כבר אז, מתוך ביטחון גדול שכאשר בע"ה יגיע חודש אדר, כאשר יגיע הרגע לעמוד מול שונאיהם ומבקשי רעתם אז הקב"ה יושיעם, והישועה תהיה גדולה ושלמה.
אנחנו נמצאים בתוך ימים, שרק השבוע היה לנו קשה להרים את הראש ולראות צדיקים בעם ישראל עולים בסערה השמימה. בתוך המאבק הקשה הזה שאנו נמצאים בו, בתוך מהלך גאולתנו. ואנחנו רוצים לאחוז במבט הזה של מרדכי ואסתר, ולדעת שרבש"ע הוא מקדים רפואה למכה.
מקדים רפואה למכה, מסביר המהר"ל זה לא שיש מכה ולכן צריך לרפא. יש גלות, לכן צריכה לבא הגאולה. ונהפכו, יש גאולה גדולה שרבש"ע רוצה להביא לעולם ולעם ישראל ובשביל זה יש גלות, בשביל שתופיע הגאולה והישועה הגדולה.
אנחנו משתדלים ורוצים לאחוז במבט הזה. להיות בתוך אלו שמצפים לישועה השלמה, שמאמינים ויודעים בוודאות שלמה שרבש"ע פועל את כל המציאות וגם כשנראה לנו שיש הסתר יופיע לבסוף אור גדול ועצום בחוץ.
בע"ה נזכה לישועות גדולות, להיות שותפים בהם, פועלים עם ק-ל לגאולת ישראל השלמה
פורים שמח לכולן
השיעור ניתן בהרקדת פוריםט"ו אדר ב' תשע"ט
לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: