שמחת תורה-נקודת הפרידה

חג שמח

אני רוצה להצטרף אל המסע שהרבנית רותי דיברה עליו-המסע של כולנו, ולחזור אל הנקודה הזאת, ביום כיפורים נכנסנו  אל תוך השער הפנימי, זו החופה ואחרי החופה זכינו בשבע ברכות – שבעת ימי הסוכות, למציאות החיים של עם ישראל עם ריבונו של עולם, כנסת ישראל עם דודה, הדוד והרעיה.

וכשהגענו אל שמיני עצרת, היום, החג שאין בו מצוות שכל ענינו הוא "הקשה עלי פרידתכם" הישארו עוד יום אחד, רק אני ואתם עוד רגע אחד.

אז אני רוצה לחזור אל נקודת הפרידה. "קשה עלי פרידתכם" אני חושבת שכל אחת ואחת שנמצאת פה אומרת בלשון הזאת של קודשא בריך הוא. לכל הימים האלו שעברנו – לכל ימי החגים, "קשה עלי פרידתכם" . ואם נהגו לומר "אחרי החגים" כאילו הכל מחכה שם-אחרי החגים. אז אנחנו שואלים איך אפשר להיפרד? או אולי אומרים אי אפשר להיפרד! אחרי שזכינו, הרגשנו, חוינו ואנחנו כל כך כל כך קרובים! אז אנחנו באמת לא נפרדים, אנחנו רוצים לקחת את כל הכוחות האלה אל החיים עצמם, אל מציאות היום יום שלנו, לקחת את הביחד הזה – עם רבש"ע אל כל מעשה ומעשה אל כל פעולה ופעולה.

אנחנו זוכים השנה לחגוג את מוצאי שמחת תורה ערב שבת ממש, ואולי דומים הדברים לתהליך שאנחנו זוכים לו בכל שבת ושבת. בערב שבת אחרי כל ההכנות אנחנו צריכים לומר קידוש, אנחנו מקדשים, אנחנו אוכלים סעודה גדולה. שבת בבוקר כשאנחנו כבר בתוך עיצומו של יום תיקנו חכמים שאנחנו מברכים 'בורא פרי הגפן' ואומרים מספר פסוקים קודם, ובד"כ הסעודה בבוקר שהיא כבר יותר בתוך השבת מצומצמת יותר מהערב. אבל השיא מלמדים אותנו חכמי הסוד הוא דווקא סעודה שלישית, שאין בה קידוש ושבדרך כלל אנחנו אוכלים משום כבוד השבת, כי צריך לאכול, וכי קשה עלינו פרידתה. קוראים לה חז"ל 'רעוא דרעוין' – הזמן של רצון הרצונות.

בשמחת תורה מתגלה רצון הרצונות- מה באמת אנחנו רוצים, אנחנו שייכים, אנחנו קשורים, אנחנו מחוברים. כל שנה מחדש זה מרגש אותי לראות איך אנחנו, כולנו לוקחים את הילדים הקטנים שלנו והם עומדים תחת הטלית. וזכה היום הבן שלי בכיתה א' בפעם הראשונה להיות מהעולים לתורה ולברך בעצמו. כל ילד וילד מעם ישראל חלק, כולם שמחים בשמחתה של התורה, כולם מחבקים, כולם מנשקים אנחנו עושים את הכל להעצים את השמחה והמתיקות הזו (אין סוף ממתקים ביום הזה) כי השמחה חיה מחוברת כי התורה מתוקה לנו כל כך.

איך נפרדים? אנחנו ממשיכים עוד קצת-אנחנו רוקדים במעגל.

מלמד אותנו המהר"ל שהמעגל, אותו מחול שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים. אומר המהר"ל נקודת הריקוד היא המקום שבו אנו עומדים בתוך המעגל, המעגל שלכאורה מבטא את זה שהכל חוזר ושונה, שאין שינוי והכל מעגלי ואנחנו בו עומדים. לא כך! יש בנו את הכוח להתרומם מעל האדמה! יש לנו את הכוח לתיקון לעלות כלפי מעלה. לא אנחנו כבולים אל האדמה. לא המעגל מניע אותנו אלא בכוחנו להניע את המעגל, בכוחנו לרומם אותו כלפי מעלה, בכוחנו להתחיל את השנה, את החורף הבא עלינו לטובה, ושבעז"ה יהיו בו הרבה גשמים ובריאות, ולהניע את הדברים קדימה וכלפי מעלה עם כל אותם הכוחות איתם אנו יוצאים מהחגים האלו.

אמרנו היום את ההלל אחרי 7 ימים שאנחנו אומרים אותו, הלל שלם. חשבתי שאנחנו אומרים "פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודיה זה השער לה' צדיקים יבואו בו"

"זה השער לה' צדיקים יבואו בו" מהו ה"זה"? אומר האבן עזרא " זה - טעם השער הודות לו" ה"זה" הוא ההודאה "פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודיה" ההודאה לריבונו של עולם היא השער לה' שצדיקים יבואו בו ומיד אחרי זה אנחנו אומרים "אודך ה' כי עניתני ותהי לי לישועה"

לזכות להיכנס אל תוך השנה מתוך הודאה גדולה לרבש"ע ש"ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו" ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו. איזו זכות, איזה פלא, איזה שמחה!

בע"ה שתהיה שנה ברוכה, שמחה, מחוברת ב'אהבתך וביראתך' כולנו כאחד יחד.

חג שמח!

הרבנית דנה סליי

השיעור ניתן בהרקדה במוצאי שמחת תורהכ"ב תשרי תשע"ח

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: